<h1>ספר התרומות שער ס"ז חלק ד'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
גרסינן בגיטין פ"א אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי, והוא דידעי למקרייה. פירוש, שט"ח שהלוה ראובן לשמעון מנה ונכתב אותו שטר בלשון פרסיים וחתמו עדי הדיוט פרסאי בו ומסרו שמעון לראובן בפני עדי ישראל גובה בו מבני חורין, והוא דידעי למקרייה שאם יקראו אותו ב"ד לאחר זמן מה היה כתוב בשטר ידעו העדים להגיד להם כל מה שראו באותו השטר. ומקשינן והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא. פירוש, שהרי הפרסיים אין מקפידים על זה וכותבין על הדפתרא דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ ובקלף זה יכול לעשות ממנה מאתים ולא יהיה המחק ניכר באותו מקום כלל. ומשני בדעפיצן. ומקשינן והא צריך שיחזור מענין השטר בשיטה אחרונה וליכא, ומשני בדמהדר. ומקשינן אי הכי ממשעבדי נמי ליגבי, ומהדר לית ליה קלא, ורבא האי אתא לאשמועינן דכיון דלא איכתיב האי שטרא בערכאות של גוים דוקא בעדי מסירה אבל ליכא עדי מסירה י"א אפילו מבני חרי לא גבי. מכל זה למדנו ששטר שעדיו גוים שמסרו הלוה ביד המלוה בפני עדים של ישראל אע"פ שאין אותו שטר כתוב ועשוי בערכאות של גוים הרי זה גובה מבני חרי, והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ושיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, והוא שיהיו העדים שמסרו בפניהם שיודעים לקרותו וקראוהו כשמסרוהו לו בפניהם. ועם כל זה אינו גובה מן המשועבדים אע"פ שכל תקונו כשטרי ישראל, מטעם שאין קול לשטר זה. ואם חסר דבר מכל אלו הרי הם כחרס ואפילו מבני חרי לא גבי אם טען פרעתיך. עד עתה דברנו בשאינו כתוב בערכאות שלהם ומסרו בפני עדים ישראל אלא שחותמיהן גוים, אבל אם אינו כתוב בערכאות שלהם וחותמיהם ישראל על זה [גרסינן] בגטין פ"ב [י"ט ע"ב] אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה תרי סהדי מגבי ביה ממשעבדי ובידעי למקרייה ובדמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ובדעפיצן. מכל זה למדנו שכל שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה כתוב ועשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל יודעין לקרותו הרי זה שטר כשר וגובה בו מן המשועבדין. ויש לנו לברר שטר שכתוב בערכאות של גוים וחותמיהם גוים ואין שם עידי מסירה ישראל מה דינו. על זה גרסינן בגטין פ"ק [י' ע"ב] מתני' כל השטרות העולין בערכאות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. פירוש, ערכאות הוא מקום בית הועד שאין מקבלין שוחד. גמרא, קא פסיק ותני לא שנא מכר ולא שנא מתנה, בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטרא ראיה בעלמא הוא ואי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא, אלא מתנה במאי קנה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא, ומהדר ליה אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ואב"א תני חוץ מבגיטי נשים. פירוש, כל השטרות שהם כגיטי נשים שעל ידי השטר נגמר הדבר כגון גט ושטר מתנה וכל כיוצא בהם אין להכשיר בחתימות גוים אע"פ שהם בערכאות, דהא לאו בני סהדותא נינהו ושטרם שטר חרס.
ותו גרסינן פרק שני [י"ט ע"ב] רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של גוים מיקרי ליה לשני גוים זה שלא בפני זה והדר ליה כמסיח לפי תומו וגבי מבני חרי. ואיכא דגרסי וגבי ממשעבדי. והר"מ ז"ל [מלוה ריש פכ"ז] כתב וכל השטרות שחותמיהם גוים הרי אלו פסולים חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב עד שיתן המעות לפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהו עשויין בערכאות של גוים אבל במקום קבוץ פליליהם בלא קיום השופט שלהם לא יועיל כלום. וכן צריכים עוד ישראל שיעידו על אלו הגוים שהן עדי השטר ועל השופט שלהם שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלת שוחד, ואם חסרו שטרי הגוים דבר מכל אלו הרי הן כחרס. והורו רבותינו ז"ל שאפילו שטרי חוב שלהם שנתנו המעות בפניהם פסולים ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם. ואין אני מודה לו בזה. ואם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של גוים נותנו לשני גוים זה שלא בפני זה וקורים לו, שנמצא כל אחד מהם כמסיח לפי תומו, וגובה בו מבני חורין, אבל אין טורפים בו מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בין הגוים, ע"כ. וכתוב בספר ההגהות יפה הורו רבותינו ז"ל שהשטר העולה בערכאות של גוים וחותמיהם גוים אינו גובה מן המשועבדים דלית להו קלא הילכך אפשר שנפרע ולא תבעו, ע"כ. גם הראב"י ז"ל כתב מחוורתא דשטרות העולות בערכאות של גוים אי שטרי מכר נינהו כשרין דאמרינן אי לאו דיהבי זוזי קמייהו לא מרעי אנפשייהו וכתבי שטרא, ואי שטרי הלואה נינהו וכתיב בהו אוזיף קמן האי פלוני ופלוני נמי כשטר מכר דמי ומגבי ביה. ודוקא מבני חרי דאהני האי שטרא דלא מצי למכפריה ולא למימר ליה פרעתיך דכשטרא הוא, אבל ממשעבדי בין בשטרי מכר בין בשטרי הלואה לא גבי דלית ליה קלא. ושטרי הלואה דלא כתיב ואוזיף קמן כשטרי הודאות ושטרי מתנות וגטי נשים ושחרורי עבדים דאמו וכל דדמו להו דלא יהיב זוזי קמייהו ולא מהני. ועוד דאינהו לא דייקי בהודאות והלואות למכתב הוו עלי סהדי, ובמתנות נמי לית להו חליפין אלא באמירה בלחוד הוא דכתבי וחספא נינהו, אבל ודאי אי מסרינהו שטרי הודאות ומתנות באפי סהדי ישראל לא שנא בערכאות ולא שנא בהדיוטות ליכא למיחש לעדות שקר וגבי מבני חרי, וכדאמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה וכו', ומדלא [מ]פליג בין ערכאות והדיוטות תרוייהו חד דינא אית להו דליכא למיחש לעדות שקר, ע"כ.
ומסתברא דשטרי גוים דכתבינן האידנא אע"ג דעבידי כשטרות דערכאות דהא ידעי בהו דלא מקבלי שוחדא מיהו כיון דלאו חותמיהם אפילו סהדי גוים כי אם הסופר בלבד ולא מסרינהו באפי סהדי ישראל בדין הוא שהוא פסול ואפילו מבני חרי לא גבי, אלא א"כ [נידון] בהם משום דינא דמלכותא. ואע"פ כן יש מחלוקת בזה. וכבר שאלתי הרמב"ן ז"ל בזה מה דינן של שטרות העשויות בערכאות ושטרי פרסאה ושטרות של גוים שכותבים עכשו במקומות מה דינן. וכמו כן שאלתי ממנו שטרות אלו אם נחסר מהם דרכי הקנאות כמו בזביני דשטר דלא כתבי בהו קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה [ב"ב ע"ו ע"ב] וכיוצא בהן, מי מהנו או לא, משום דאיכא למוכח מדמקשי בגטין [י"א ע"א] והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא. ותו מקשינן והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא, מהנהו פרכי משמע דדוקא הדברים דאיכא למיחש לזיוף פסולים, הא שאר דברים כיון דבדיניהם מספיק תו לא צריך, דאם איתא ליקשי ליה משאר מילי דבדיננו צריכין וליכא, או דילמא תנא הני וה"ה לאידך. והשיב [סימן ע'], ושטרות העולין בערכאות של גוים כבר כתבתי לך שכשר הוא למשועבדים בראיות ברורות ונסחאות בדוקות לגאונים. ושטרא פרסאה דחתימי עלה סהדי גוים כשר לבני חרי. ובנוטרין של מלכות כמו שנהגו במקומותינו כשרים ולא מן הדין אלא משום דדינא דמלכותא, וגובין בהם מן המשועבדין דקלא אית להו. ושטרות העולות בערכאות אם חסרים הם דרך מדרכי ההקנאות כגון מטלטלי אגב מקרקעי וכגון דאקנה וכיוצא בהן ודאי אין דנין בהן לענין אותו דבר שחסר מהן, ואם דבר פוסלן הוא כגון שנתן לו מעות בלא אגב ושטרות בלא מסירה ובקני הוא וכל שעבודא דאית ביה פסולין לגמרי, דמי עדיפי בערכאות מסופר ישראל. ודבר זה אינו צריך שאלה. ובנוטרין של מלכות נמי בתקונין שלהן כשר משום דינא דמלכותא לומר שאינן נפסלין מפני שהם גוים אבל כל שחסר מהם דרך הקנאה שלנו אין דנין בהם בדיני גוים, שאין דינין של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהם ולעשות סופר שלהם כמאה עדים. והיינו דמכשר שמואל [י"ט ע"ב] שטרי מתנה בערכאות וחותמיהן גוים משום דינא דמלכותא, דהא חותמיהן דישראל לדידן כשרין ומלכים עושים נוטרין שלהם כעדים כשרים, אבל לענין דרכי ההקנאות לא עדיפי משטרות שלנו, שאף הגוים במקומות הרבה בדינין חלוקין דנין אותן וכשחסר מהן דרך מן הנימוסין שלהם לפי דעתו של דיין פוסלין אותן וזה בורר דיין אחד וזה בורר לו דיין ונימוס אחד כפי מחלוקת חכמיהם ומנהגי המקומות ואין מלכים מקפידין אלא בהכשר השטרות בלבד. ודברי בעל העטור בזה ידועין הן אצלכם, ע"כ. וכבר כתבנו בשער מ"ו מפני מה פסק כשמואל והניח דעת הראשונים שפסקו כלשון ואיבעית אימא תני חוץ מבגיטי נשים ושם הארכתי ודוק ותשכח.
<h2>דף יט:</h2>
גרסינן בגיטין פ"א [י"א ע"א] אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי, והוא דידעי למקרייה. פירוש, שט"ח שהלוה ראובן לשמעון מנה ונכתב אותו שטר בלשון פרסיים וחתמו עדי הדיוט פרסאי בו ומסרו שמעון לראובן בפני עדי ישראל גובה בו מבני חורין, והוא דידעי למקרייה שאם יקראו אותו ב"ד לאחר זמן מה היה כתוב בשטר ידעו העדים להגיד להם כל מה שראו באותו השטר. ומקשינן והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא. פירוש, שהרי הפרסיים אין מקפידים על זה וכותבין על הדפתרא דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ ובקלף זה יכול לעשות ממנה מאתים ולא יהיה המחק ניכר באותו מקום כלל. ומשני בדעפיצן. ומקשינן והא צריך שיחזור מענין השטר בשיטה אחרונה וליכא, ומשני בדמהדר. ומקשינן אי הכי ממשעבדי נמי ליגבי, ומהדר לית ליה קלא, ורבא האי אתא לאשמועינן דכיון דלא איכתיב האי שטרא בערכאות של גוים דוקא בעדי מסירה אבל ליכא עדי מסירה י"א אפילו מבני חרי לא גבי. מכל זה למדנו ששטר שעדיו גוים שמסרו הלוה ביד המלוה בפני עדים של ישראל אע"פ שאין אותו שטר כתוב ועשוי בערכאות של גוים הרי זה גובה מבני חרי, והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ושיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, והוא שיהיו העדים שמסרו בפניהם שיודעים לקרותו וקראוהו כשמסרוהו לו בפניהם. ועם כל זה אינו גובה מן המשועבדים אע"פ שכל תקונו כשטרי ישראל, מטעם שאין קול לשטר זה. ואם חסר דבר מכל אלו הרי הם כחרס ואפילו מבני חרי לא גבי אם טען פרעתיך. עד עתה דברנו בשאינו כתוב בערכאות שלהם ומסרו בפני עדים ישראל אלא שחותמיהן גוים, אבל אם אינו כתוב בערכאות שלהם וחותמיהם ישראל על זה [גרסינן] בגטין פ"ב [י"ט ע"ב] אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה תרי סהדי מגבי ביה ממשעבדי ובידעי למקרייה ובדמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ובדעפיצן. מכל זה למדנו שכל שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה כתוב ועשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל יודעין לקרותו הרי זה שטר כשר וגובה בו מן המשועבדין. ויש לנו לברר שטר שכתוב בערכאות של גוים וחותמיהם גוים ואין שם עידי מסירה ישראל מה דינו. על זה גרסינן בגטין פ"ק [י' ע"ב] מתני' כל השטרות העולין בערכאות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. פירוש, ערכאות הוא מקום בית הועד שאין מקבלין שוחד. גמרא, קא פסיק ותני לא שנא מכר ולא שנא מתנה, בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטרא ראיה בעלמא הוא ואי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא, אלא מתנה במאי קנה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא, ומהדר ליה אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ואב"א תני חוץ מבגיטי נשים. פירוש, כל השטרות שהם כגיטי נשים שעל ידי השטר נגמר הדבר כגון גט ושטר מתנה וכל כיוצא בהם אין להכשיר בחתימות גוים אע"פ שהם בערכאות, דהא לאו בני סהדותא נינהו ושטרם שטר חרס.
ותו גרסינן פרק שני [י"ט ע"ב] רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של גוים מיקרי ליה לשני גוים זה שלא בפני זה והדר ליה כמסיח לפי תומו וגבי מבני חרי. ואיכא דגרסי וגבי ממשעבדי. והר"מ ז"ל [מלוה ריש פכ"ז] כתב וכל השטרות שחותמיהם גוים הרי אלו פסולים חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב עד שיתן המעות לפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהו עשויין בערכאות של גוים אבל במקום קבוץ פליליהם בלא קיום השופט שלהם לא יועיל כלום. וכן צריכים עוד ישראל שיעידו על אלו הגוים שהן עדי השטר ועל השופט שלהם שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלת שוחד, ואם חסרו שטרי הגוים דבר מכל אלו הרי הן כחרס. והורו רבותינו ז"ל שאפילו שטרי חוב שלהם שנתנו המעות בפניהם פסולים ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם. ואין אני מודה לו בזה. ואם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של גוים נותנו לשני גוים זה שלא בפני זה וקורים לו, שנמצא כל אחד מהם כמסיח לפי תומו, וגובה בו מבני חורין, אבל אין טורפים בו מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בין הגוים, ע"כ. וכתוב בספר ההגהות יפה הורו רבותינו ז"ל שהשטר העולה בערכאות של גוים וחותמיהם גוים אינו גובה מן המשועבדים דלית להו קלא הילכך אפשר שנפרע ולא תבעו, ע"כ. גם הראב"י ז"ל כתב מחוורתא דשטרות העולות בערכאות של גוים אי שטרי מכר נינהו כשרין דאמרינן אי לאו דיהבי זוזי קמייהו לא מרעי אנפשייהו וכתבי שטרא, ואי שטרי הלואה נינהו וכתיב בהו אוזיף קמן האי פלוני ופלוני נמי כשטר מכר דמי ומגבי ביה. ודוקא מבני חרי דאהני האי שטרא דלא מצי למכפריה ולא למימר ליה פרעתיך דכשטרא הוא, אבל ממשעבדי בין בשטרי מכר בין בשטרי הלואה לא גבי דלית ליה קלא. ושטרי הלואה דלא כתיב ואוזיף קמן כשטרי הודאות ושטרי מתנות וגטי נשים ושחרורי עבדים דאמו וכל דדמו להו דלא יהיב זוזי קמייהו ולא מהני. ועוד דאינהו לא דייקי בהודאות והלואות למכתב הוו עלי סהדי, ובמתנות נמי לית להו חליפין אלא באמירה בלחוד הוא דכתבי וחספא נינהו, אבל ודאי אי מסרינהו שטרי הודאות ומתנות באפי סהדי ישראל לא שנא בערכאות ולא שנא בהדיוטות ליכא למיחש לעדות שקר וגבי מבני חרי, וכדאמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה וכו', ומדלא [מ]פליג בין ערכאות והדיוטות תרוייהו חד דינא אית להו דליכא למיחש לעדות שקר, ע"כ.
ומסתברא דשטרי גוים דכתבינן האידנא אע"ג דעבידי כשטרות דערכאות דהא ידעי בהו דלא מקבלי שוחדא מיהו כיון דלאו חותמיהם אפילו סהדי גוים כי אם הסופר בלבד ולא מסרינהו באפי סהדי ישראל בדין הוא שהוא פסול ואפילו מבני חרי לא גבי, אלא א"כ [נידון] בהם משום דינא דמלכותא. ואע"פ כן יש מחלוקת בזה. וכבר שאלתי הרמב"ן ז"ל בזה מה דינן של שטרות העשויות בערכאות ושטרי פרסאה ושטרות של גוים שכותבים עכשו במקומות מה דינן. וכמו כן שאלתי ממנו שטרות אלו אם נחסר מהם דרכי הקנאות כמו בזביני דשטר דלא כתבי בהו קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה [ב"ב ע"ו ע"ב] וכיוצא בהן, מי מהנו או לא, משום דאיכא למוכח מדמקשי בגטין [י"א ע"א] והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא. ותו מקשינן והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא, מהנהו פרכי משמע דדוקא הדברים דאיכא למיחש לזיוף פסולים, הא שאר דברים כיון דבדיניהם מספיק תו לא צריך, דאם איתא ליקשי ליה משאר מילי דבדיננו צריכין וליכא, או דילמא תנא הני וה"ה לאידך. והשיב [סימן ע'], ושטרות העולין בערכאות של גוים כבר כתבתי לך שכשר הוא למשועבדים בראיות ברורות ונסחאות בדוקות לגאונים. ושטרא פרסאה דחתימי עלה סהדי גוים כשר לבני חרי. ובנוטרין של מלכות כמו שנהגו במקומותינו כשרים ולא מן הדין אלא משום דדינא דמלכותא, וגובין בהם מן המשועבדין דקלא אית להו. ושטרות העולות בערכאות אם חסרים הם דרך מדרכי ההקנאות כגון מטלטלי אגב מקרקעי וכגון דאקנה וכיוצא בהן ודאי אין דנין בהן לענין אותו דבר שחסר מהן, ואם דבר פוסלן הוא כגון שנתן לו מעות בלא אגב ושטרות בלא מסירה ובקני הוא וכל שעבודא דאית ביה פסולין לגמרי, דמי עדיפי בערכאות מסופר ישראל. ודבר זה אינו צריך שאלה. ובנוטרין של מלכות נמי בתקונין שלהן כשר משום דינא דמלכותא לומר שאינן נפסלין מפני שהם גוים אבל כל שחסר מהם דרך הקנאה שלנו אין דנין בהם בדיני גוים, שאין דינין של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהם ולעשות סופר שלהם כמאה עדים. והיינו דמכשר שמואל [י"ט ע"ב] שטרי מתנה בערכאות וחותמיהן גוים משום דינא דמלכותא, דהא חותמיהן דישראל לדידן כשרין ומלכים עושים נוטרין שלהם כעדים כשרים, אבל לענין דרכי ההקנאות לא עדיפי משטרות שלנו, שאף הגוים במקומות הרבה בדינין חלוקין דנין אותן וכשחסר מהן דרך מן הנימוסין שלהם לפי דעתו של דיין פוסלין אותן וזה בורר דיין אחד וזה בורר לו דיין ונימוס אחד כפי מחלוקת חכמיהם ומנהגי המקומות ואין מלכים מקפידין אלא בהכשר השטרות בלבד. ודברי בעל העטור בזה ידועין הן אצלכם, ע"כ. וכבר כתבנו בשער מ"ו מפני מה פסק כשמואל והניח דעת הראשונים שפסקו כלשון ואיבעית אימא תני חוץ מבגיטי נשים ושם הארכתי ודוק ותשכח.
